נעלי בטיחות

 

כמות די גדולה של פציעות באתרי עבודה הן בכף הרגל.

נעלי בטיחות יכולות למנוע חלק ניכר מהפציעות או להפחית את חומרתן.

יתרון נוסף של נעלי בטיחות הוא שהן נבדקות ע”י מעבדות בדיקה שגם מוודאות את איכות הנעליים, עמידה בתכונות הבטיחות ורווחת המשתמש.

מכאן נצלול יותר לעומק ולמשמעות הסימנים על הנעליים:

קוד רמת הבטיחות	תיאור המיגון המינימלי	קוד מאפיינים
SB	הגנה בסיסית על אצבעות הרגל למינימום לחץ של 200 ג’אול
1S	SB+ עקב עם בלימת זעזועים, מאפיינים אנטיסטטיים, התנגדות סולייה לחומצות	SB+A+E+FO
P+1S	SB+ עקב עם בלימת זעזועים, מאפיינים אנטיסטטיים, התנגדות סולייה לחומצות + התנגדות לניקוב מהסולייה (חדירת מסמרים)	SB+A+E+FO+P
2S	SB+ עקב עם בלימת זעזועים, מאפיינים אנטיסטטיים, התנגדות סולייה לחומצות + התנגדות לחדירת מים	SB+A+E+FO+WRU
3S	SB+ עקב עם בלימת זעזועים, מאפיינים אנטיסטטיים, התנגדות סולייה לחומצות + התנגדות לחדירת מים + התנגדות לניקוב הסולייה (חדירת מסמרים) + מניעת החלקה	SB+A+E+FO+WRU+P

 

מקרא לסימנים ולמאפיינים על נעל הבטיחות:

יש להתאים את רמת המיגון הנדרשת לפי אופי העבודה ולפי הנחיות ממונה בטיחות.

קצת על התנגדות / אטימות למים: 

ישנן 3 רמות :

ללא עמידות למים בכלל – הנעל נקראת SNEAKER – נעליים שמושפעות מתחום נעלי הספורט – אווריריות, קלות ונושמות אך ללא כל התנגדות למים (נעל כזו יכולה להיות בדרגת בטיחות SB, S1, או S1+P)

התנגדות למים – מוגדרת כעמידות לשעה ומעלה של גשם (מקלחת, התזה מלמעלה) לרוב ע”י שימוש בגפות מעור או סינטטי שעוברים תהליכים לאיטום.

היתרון – הנעל נושמת ואוורירית יותר ולכן נוחה יותר ברוב ימי השנה ועדיין מתפקדת ומגנה בימי גשם.

חיסרון – עמידה בשלולית או חשיפה מאסיבית למים עלולה להרטיב את כף הרגל.

אטום למים – אטימות מוחלטת למים (למעט כמובן לחדירה מלמעלה מפתח הרגל)

לרוב מושגת ע”י שימוש בחומר יצוק (מגף גומי)

או בצורה האיכותית יותר ע”י שימוש בבדים פנימיים (ממברנה) דוגמת גורטקס שהם ארוגים בצפיפות גבוהה שלא מאפשרת לטיפות מים לחדור אבל מאפשרת לאדי מים להתנדף (נושמות).

יתרון – אטימות למים כולל לשהייה ארוכה בשלוליות ובסביבות רטובות

חיסרון – ממברנה – יקר, נושם אבל לא כמו ללא ממברנה,

יציקה – פחות נוח, לא נושם, חוסר היכולת לשלב בולמי זעזועים בסולייה משפיע על כל הגוף לרעה.

 

סוגי מיגון:

מיגון על האצבעות מושג במרבית המקרים ע”י כיפת מגן שיצוקה לתוך הסוליה וממוקמת מתחת לגפה (לא נראית מבחוץ)

• מתכת – הותיקה והמסורתית

יתרונות – האמינה ביותר (ההגנה של מתכת איננה תלויה במקום הפגיעה) , הפלטה הדקה ביותר (1-2 מ”מ) ולכן לא משנה את מידת הנעל. אקולוגיה.

חסרונות – משקל

• פיברגלאס / מרוכבים –

יתרונות – משקל קל

חסרונות – העמידות משתנה על פי מיקום המכה / הלחץ (אנחנו יודעים איפה מעבדות הבדיקה בודקות אבל לא איפה תנחת המכה). עובי (כ 8 מ”מ) – הפלטה עבה ולכן צריך להשתמש בסוליה רחבה יותר ואז ההתאמה לרגל פחות אופטימלית

• אלומיניום – מתכת קלה בעובי של כ4 מ”מ – מהווה מעין אמצע בין שתי האפשרויות הקודמות.

מיגון כנגד חדירת מסמרים:

• פלטת מתכת גמישה יצוקה בתוך הסולייה:

יתרונות – אמינות גם בקצוות

חסרונות – כיסוי לא מלא על כל הסולייה (ישנם שוליים), משקל כבד יותר.

• טקסטיל דוגמת קוולר ממוקם על הסוליה מתחת למדרס.

יתרונות – כיסוי רחב יותר על פני הסוליה, משקל קל, לא משפיע על גמישות.

חסרונות – אמינות – ההגנה מפני חדירה יותר מושפעת ממידת חדות העצם החודר וממיקום החדירה (פחות אמין בקצוות)

כמה טיפים:

• הרגל הרבה פחות רגישה למשקל מאשר הידיים – הרבה פעמים רואים צרכנים מחזיקים נעל בכל יד ומשווים משקל. הרגל לא מרגישה הבדל של עשרות גרמים – היד כן.
• קשה תמיד למדוד ולבחור נעליים (חדש בניגוד לשחוק המותאם וההרגל), על אחת כמה וכמה קשה למדוד נעלי עבודה – בסביבת עבודה אנחנו לא דורכים רק על משטח נקי וישר כמו בחנות. אנחנו סוחבים משקלים שמשנים הן את רוחב כף הרגל ובעיקר את האפקטיביות של בלימת הזעזועים. (לכן חברת סטיל בלו מאשרת 30 ימי אחריות על הנוחות).
• נעל היא דבר מורכב – יוצקים יחד מספר חומרים שונים שצריכים לשאת משקל וזעזועים רבים לאורך זמן. יש כמובן יחס הפוך בין נוחות ורכות לבין עמידות ובטיחות. נעלי עבודה נדרשות להיות אמינות ועמידות, נוחות, לשאת משקלים ולשמור על הנועל בתנאים קשים של האלמנטים, חשיפה לחומרים, חשיפה לסכנות, נשיאת משקלים ושמירה על רעננות וחוסר שחיקה יום אחרי יום במשך שעות רבות – ביחרו טוב.
• עור רגיל וחלק – עמיד יותר, קל לניקוי וקל לשימון ותחזוקה וגם סופג פחות לכלוך מעור זמש או נובוק.
• ניקיון – לרוב מטלית לחה או מגבון לח הם השיטה הטובה והמהירה ביותר.